ביהמ"ש חייב אם שעברה בסתר עם ביתה לאילת להחזירה לנהריה

אני מחייבת את האם להחזיר לאלתר את הקטינה, .א., לנהריה ולהמשך לימודיה בבית הספר בו למדה.

הצורך בהכרעה דחופה זו נוצר בעקבות פעולתה החד-צדדית והקיצונית, יש לומר, של האם שהעבירה, ביום 15/12/08, את הקטינה מנהריה לאילת.

אבהיר ואדגיש, כי טובת הקטינה, .א. בת 6 ותשעה חודשים, היא העומדת לנגד עיניי ואין בכוונתי לפקוד את חטאי ההורים על בתם.

 נוכח סד הזמנים שהציבה האם את בית המשפט נימוקי הכרעתי הינם תמציתיים.

  תמצית ההליכים:

 1.        בבראשית, ביקשה האם להסיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד הקטינה, שניתן לבקשת האב. בהחלטתי מיום 21/05/08 הוריתי על הגשת תסקיר פ. סעד וקבעתי ישיבת קדם משפט.

2.       נוכח תסקירי פ. הסעד - האחד מיום 11/08/08 והשני מיום 11/09/08 - מיניתי לקטינה אפוטרופוס לדין (החלטה מיום 15/09/08) והדיון הוקדם ליום 30/11/08.

3.       בישיבה מיום 30/11/08 נכחו הצדדים, פרקליטיהם, פ. הסעד לס.ד. הגב' בסוב והאפוטרופוס לדין עו"ד עמית לוי. ליבת המחלוקת היתה שאלת מקום מגוריה של הקטינה וליתר דיוק - בקשת האם לאפשר לה להגר עם הקטינה לרומניה.

ביום 04/12/08 ניתנה החלטה מפורטת בתביעות שהונחו אז לפתחו של בית המשפט - תביעת המשמורת שהגיש האב (תמ"ש 4331/08); תביעת מזונות שהגישה האם (תמ"ש 4332/08); תביעת משמורת שהגישה האם (תמ"ש 4333/08) ותביעה לשמירת זכויות שהגישה האם (תמ"ש 4334/08).

בתביעת המשמורת קבעתי, כי נוכח העובדה ששני הצדדים גרים תחת קורת גג אחת לא אכריע בשאלת המשמורת ועוד ציינתי "אעיר כבר עתה, כי נוטה אני לקבל את המלצות פ. הסעד, כי המשמורת על הקטינה תהיה בידי האם וזאת נוכח גילה, מינה, קשריה עם כל אחד מההורים וטובת הקטינה כפי שבאה לידי ביטוי בתסקירי פ. הסעד".

כאמור, ליבת המחלוקת היא בקשת ההגירה של האם ולפיכך הוריתי לאם להגיש תביעה נפרדת להגירה, תוך 7 ימים. הבעתי את דעתי כי לאחר שתוגש תביעה יש בדעתי למנות מומחה ולעניין זה הסמכתי את פ. הסעד, יחד עם האפוטרופוס לדין, להודיע לבית המשפט זהות המומחה (עמוד 2 להחלטה מיום 04/12/08).

4.         ביום 15/12/08 הגישה האם תביעה למתן היתר להגירת הקטינה לרומניה - תמ"ש 9456-12-08.

ביום 17/12/08 הגיש האב "בקשה דחופה למתן הוראות" ובמסגרתה עתר להורות לאם להשיב את הילדה לאלתר לאזור נהריה. לטענתו, ביום 16/12/08 חזר האב בשעות הערב הביתה וגילה כי המשיבה עזבה את הבית יחד עם הילדה והותירה מכתב בו היא מציינת כי עזבה עם הילדה לאילת.

5.         ביום 21/12/08 הודיעה האם, כי היא אינה מקבלת את הצעת בית המשפט בעניין המזונות. האם החרישה בעניין המעבר לאילת.

 6.        בעקבות הבקשה הוגש, ע"פ החלטתי, תסקיר משלים, ביום 25/12/08 ושמעתי את עמדת הצדדים והאפוטרופוס לדין בדיון שהתקיים אמש, 28/12/08.

6.1.       לעמדת ב"כ האם, המעבר לאילת נבע נוכח החלטת בית משפט, שהאם הבינה כי צפויה תקופה לא קלה של ניהול המאבק המשפטי ומאחר והצדדים אינם יכולים להתגורר תחת קורת גג אחת. הבחירה באילת נבעה בשל השתלבות תעסוקתית וחברתית טובה של האם, שכן הצדדים התגוררו בחמשת השנים הראשונות לנישואיהם באילת (עד 2003). האם לא הודיעה לבית המשפט טרם המעבר בשל חששה הכבד מהאב שימנע המעבר ממנה (שורות 29-30 בעמוד 2 לפרוטוקול מיום 28/12/08). האם שכרה דירה ביום 25/12/08, התקבלה לעבודה כפקידה ומוכרת. המשיב מפעיל מצור כלכלי ורגשי על האם, שהינה ילידת רומניה, נוצרייה בדתה, תושבת ואזרחית רומניה.

6.2.       לעמדת ב"כ האב, האם החליטה, בצעד חד-צדדי, להעביר את הקטינה לאילת רק משום שמדובר בעיר המרוחקת ביותר, לאם אין משפחה באילת ו/או עבודה שאי-אפשר למצוא באזור הצפון, המעבר מעיד על העדר מסוגלות של האם, שבאמצע שנת הלימודים שלפה את הקטינה מהמסגרת החינוכית ללא כל עיגון ותוך פגיעה ברצף ההמשכיות של הקטינה. המעבר לאילת נועד לצרכיה החברתיים של האם. האב הוסיף, כי הקטינה נמצאת שבוע ימים באילת, במהלך חופשת חנוכה, כך שלא נוצרה מסגרת אליה התרגלה הקטינה ולפיכך ניתן וראוי להחזיר את הקטינה.

בהודעתו לבית המשפט מהיום, הודיע, כי הוא מוכן, למנוע מהקטינה להתרגל לסביבת מגורים אחרת וחדשה והוא מוכן לעזוב את בית המגורים בו התגוררו בני הזוג וזאת עד להכרעה בתיק ולמרות שמדובר בבית השייך להוריו.

6.3.      לעמדת האפוטרופוס לדין, מדובר בילדה שיש לה כשל חברתי וגם אם המעבר לאילת הוא הצעד המתבקש היה צורך לאפשר לילדה להיפרד, להתנתק בצורה ראויה כפי שעשתה זאת במהלך חייה פעמים רבות. מאחר והמעשה כבר נעשה אין אפשרות לתקן בדיעבד ויש לאפשר לאב הסדרי ראיה בהיקף נרחב. העברת הקטינה חזרה לנהריה אינו הדבר הנכון עבורה על אף שמדובר בתקופה של שבועיים - שלושה.